<h1>האורה לרש"י סימן נ'</h1>
<h2>דף כז.</h2>
והכא מנהגא בכל דוכתא בגולה, לאפרושי שתי חלות, אחת לאור ואין לה שיעור, ואחת לכהן ויש לה שיעור, כדמפרשינן, והיינו טעמא דעבדינן הכי משום דלא איפשר למיכלה בטומאה, ואי איפשר לבטלה כדי שלא תשתכח תורת חלה, הילכך עבדינן הכי.
והכי מנהגא מפריש מתחילה מראשית העיסה מעט לישה ומברך עליה [קודם שישרפנה] ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה, ואחר כך נוטל [מעט] מן העיסה [בלא שיעור והוא חלת האור ואין לה שיעור ושורפה ואחר כך מפריש חלה אחת] בלא ברכה, ואומר הרי זו חלה לכהן, ואין לה פדיון ואוכלה כהן.
וביום טוב מפריש חלת האור ומניח לה למוצאי יום טוב ושריף לה בתר יום טוב, שאין שורפין קדשים ביום טוב, וחלת כהן מפרישה ביום טוב ואופה ונותנה לכהן ואוכלה ואפילו בו ביום, וביום טוב של פסח הא דאמרינן שאינו יכול להפרישה כדרך שהוא עושה בחול בשאר ימים טובים, והלכך אין מפרישין חלת האור אלא לאחר אפייה, כרבי אליעזר, דאמר הסל מצרפן לחלה ואף חלת כהן נמי מפרישה מן הסל, אף על פי שיש לו להפרישה מן העיסה, כדכתיב ראשית עריסותיכם, אפילו הכי מצוה למיעבד הכי כהלכתו חלת האור תחילה ואחר כך חלת כהן ולהפרישן שניהם מן הסל, דהלכתא כרבי אליעזר, ואי איכא כהן קטן יהיב ליה לכהן קטן.
